1

No

am

, 20

18, v

ideo

, 4:2

4 m

inק'

ד4:

24 ,

אויד

ות

ודעב

,201

8 ם,

ענ

3 2

5 4

7 6

9 8

11 10

Ein

av, 2

018

, vid

eo, 1

0:2

4 m

in '

דק 1

0:24

,או

יד ו

תוד

עב ,2

018

ב,ינ

ע

13 12

15 14

17 16

Sa

mir

a, 2

018

, vid

eo, 5

:52

min

'דק

5:5

2 ו,

איד

ות

ודעב

,201

8 ה,

ירמ

ס

19 18

21 20

Alm

a, 2

018

, vid

eo, 5

:33

min

'דק

5:3

3 ו,

איד

ות

ודעב

,201

8 ה,

מאל

23 22

25 24

Ch

en, 2

018

, vid

eo, 7

:23

min

'דק

7:2

3 ו,

איד

ות

ודעב

,201

8 ן,

ח

27 26

29 28

30

meirav heiman & ayelet carmiמירב הימן ואילת כרמי

SPHERE ה ר פ ס

33

התערוכה “ספרה”, באוצרותה של שירה פרידמן, היא יצירה ייחודית שנוצרה

עבור נווה שכטר. היא מבקשת לגלות פנים חדשות בתרבות המוכרת לנו

ולהניע אותנו לתת את דעתנו על כך שתרבות זו, על כל גווניה, נגועה

במנגנונים נסתרים וגלויים של דיכוי נשים.

המנגנונים הללו מושרשים ומוטמעים כה עמוק בתרבות, עד כי

קשה להבחין בהם ולבער אותם. אפשר לומר שאחד הגורמים החשובים

להיפוך המגמה בתחום זה הוא המהפכה הפמיניסטית, שהניעה את תהליך

השינוי ותרמה רבות לשיפור המצב, אך הדרך עוד ארוכה.

התערוכה מזמנת שאלות לגבי מקומם של נשים וטקסים במרחב

הציבורי ולגבי השמעת הקול הנשי בעולם היהודי. היא מתמקדת במקומן של

נשים בעשייה היהודית המסורתית. הנשים השרות והסופרות מבקשות לקרוא

תיגר על ההבניות הקיימות של הגבריות התקנית והנשיות התקנית, של

תפקידיהן במסורת היהודית והיחסים הראויים ביניהן.

בתערוכה זו, כבתערוכות אחרות, שמה לה גלריה שכטר למטרה

להציג אמנות מסקרנת ומעוררת מחשבה — האמניות מציבות בפני

הצופים אלטרנטיבה בועטת ואמירה נוקבת על הזמן הנשי וסוגיית שילובו

בזמן הכללי.

ברצוני להודות לאמניות איילת כרמי ומירב הימן ולאוצרת שירה

פרידמן על תערוכה משובחת ואמנות מאתגרת. לסיום, אבקש לפנות אל קהל

המבקרים והמבקרות ולתהות יחד עמו על החזון והתמורה, על הדרך שלפנינו

ועל החלומות המפעמים בנו והתקוות המדריכות את צעדינו לעתיד שיש בו

מקום שווה לנשים וגברים גם יחד.

ר ב ד ח ת יפ ק צ י נ ז ר - ב ל ו ק ת י נ ו י

35

“זמן נשי” הוא מונח טעון בשיח הפמיניסטי, המתקשר למושג “זמן” הכללי, אשר באמצעותו מיוצרים סדר חברתי, נורמות, זהויות וטקסים אזרחיים

ודתיים. “הזמן הנשי” נתפס כמעגלי, מיתי ויחסי, לעומת “הזמן הגברי”

הליניארי, ההיסטורי והרציונלי. מתנגדי התיאוריה הזאת טוענים שזוהי

אבחנה דיכוטומית, המובילה לקיבוע יחסי כוח, היררכיה ואי שוויון.

התערוכה “ספרה” מבקשת לבחון את מושגי המעגליות, המיתוס, הרציונלי

הטקסי וההיסטורי במרחב נשי אוטונומי כתהליך של אקטיביזם תרבותי נשי.

, ן בחלל הגלריה נשמעת מקהלת נשים מתוך עבודת הווידאו ח

,)Time specific( זוהי יצירה תלויה בזמן . ה מ ל , א ם ע , נ ב נ י , ע ה ר י מ ס

אשר נוצרה כתגובה על מצוות “ספירת העומר” ומוצגת בזמן ספירת

העומר — ארבעים ותשעת הימים שבין חגי האביב היהודיים: פסח ושבועות.

היצירה נוצרה כמענה להדרת הנשים מן המצווה ותוך כדי התייחסות לתופעה

של הדרת שירת נשים במרחב התרבותי הישראלי כיום. כמו בספירת העומר,

כל אשה משלימה ארבעים ותשעה סיבובים תוך כדי ספירה מ־1 עד 49

בעברית, ערבית, אמהרית ואנגלית. המנגינה ששרות הדמויות מבוססת על

“מוזיקת הספירות” — ביוון העתיקה האמינו הפילוסופים שגרמי השמים: השמש, הירח והכוכבים )הפלנטות( משמיעים צלילים תוך כדי תנועתם

ברקיע. על בסיס אמונה זו יצרה המלחינה מעיין צדקה את “שירת הספירות”

שבפי הדמויות.

החממה שבה מתרחשת שירת המקהלה היא במהותה מקום המספק

הגנה ומצוי מחוץ לזמן האקלימי הרגיל. בספרה הזאת מתרחשת ספירת

הנשים, ספירה המעלה על הדעת הן את הקשר לעולם הביולוגי הנשי והן

את העולם שמסביב. זווית הצילום היא אניגמטית, הדמויות נתונות להשפעת

כוח הכבידה וניכרים בהן בבירור אותות המאמץ, ההתמודדות עם הספירה

והשירה תוך כדי הנעת הגלגל. השימוש הוויזואלי במעגלים לציון התקדמותה

ה ר פ ןס מ ד י ר פ ה ר י ש

37 36

של ספירת העומר נמצא כבר בלוחות קדומים של ספירת העומר.

, נראות שתי מדעניות זהות תוך כדי ו פ י ך ר בעבודת החלון, ד

פעולת מדידה. כל אחת מהן היא היפוכה של האחרת והן ניצבות על גבי

שעון אסטרונומי עתיק. הסצנה מתרחשת בטבע ולכל דמות אופיינית

צמחייה שונה. הטבע אינו מתעלם מהמדעניות: הענפים והציפור דוקרים את

הדמויות, ואף קרני השמש המגיעות מבעד לחלון מטילות צללים בגלריה

ומשנות את מהלך היצירה במשך כל שעות היום.

משמעות המילה ספרה ביוונית עתיקה היא כדור, אך היא מסמלת

גם אזור שבו מתרחשת פעילות מסוימת. הספרה המוצגת בתערוכה היא

ספרה נשית, שאינה אוטופית — שכן במרחב הציבורי יש לאפשר לנשים

להכנס למרחבים טקסיים ולהשפיע על המרחב המשותף.

“ספרה” היא תערוכתן המשותפת השלישית של הצלמת ואמנית הוידאו מירב הימן והציירת אילת כרמי.

Fig. 1Fig. 1

Fig. 1

39 38

Fig. 2.1

מגילת ספירת העומר )פרט(, 1900 בקירוב, 1

גרמניה )?(, דיו על קלף. דימוי: אוסף משפחת גרוסDetail from a Sefirat Haomer Scroll,

c. 1900, Germany (?), ink on parchment,

courtesy of The Gross Family Collection

סדר ספירת העומר, 1834, סלובקיה, 2

תחריט ודיו על נייר. דימוי: אוסף משפחת גרוסSeder Sefirat Haomer, 1834, Slovakia,

engraving and ink on paper. Courtesy of

The Gross Family Collection

41 40

Fig. 2.2

43 42

Fig. 4 Fig. 3

סדר ספירת העומר, 1930, רומניה, 3

דפוס. דימוי: אוסף משפחת גרוסSeder Sefirat Haomer, 1930, Romania,

printed material. Courtesy of

The Gross Family Collection

סדר תפילת מנחה ומעריב עם ספירת העומר, 4

1744, גרמניה, קלף ודיו. דימוי: אוסף משפחת גרוסSeder Tefilat Mincha u-Ma’ariv including

Sefirat Haomer, 1744, Germany, ink on

parchment. Courtesy of The Gross

Family Collection

45 44

The sphere presented in this exhibition is a female sphere, which is not utopian – since the public sphere must enable women to enter ritual spaces and exert their influence.

”Sphere“ is the third joint exhibition of works by the photographer and video artist Meirav Heiman and the painter Ayelet Carmi.

לוח ספירת העומר מיועד לספירת 49 הימים

שבין חג הפסח לחג השבועות. לוחות מסורתיים

לספירת העומר נכתבו וצוירו על גבי קלף, וכיום

הם נדפסים על נייר. המוטיבים הקישוטיים שעיטרו

בהם את הלוחות הם פרי השפעת הסגנון במקום

שבו הם נוצרו. עבודות הווידאו בתערוכה “ספרה”

מתייחסות אל הלוחות העתיקים וטוענות אותם

במשמעות עכשווית.

The Omer calendar is used for counting the 49 days between

Passover and Shavuot. Traditional Omer calendars were written and

illustrated on parchment, while contemporary ones are printed on paper. The decorative motifs

of the calendars have always been influenced by the style of the

places in which they have been created. The video work at “Sphere”

exhibition relates to the ancient calendars and charges them with contemporary meaning.

47 46

constellations (sun, moon, and stars) make sounds as they moved through the sky. Based on this belief, the composer Maayan Tsadka created the ”Song of the Spheres“ sung by these female figures.

The greenhouse in which the choir sings is by definition a space that provides protection from external climactic conditions. This site, in which the women’s ritual of counting takes place, is a sphere that calls to mind both a connection to female biology and to the world at large. The camera angle is enigmatic; the figures must obey the force of gravity, and clearly show signs of the effort involved in counting and singing while pushing the wheel. The visual use of a circle to mark the progression of the Omer count goes back to ancient calendars for counting the Omer.

Jaffa Road , the work set in the window, captures two identical female scientists engaged in an act of measuring. Standing atop an ancient astronomical clock, they appear as mirror images of one another. The scene unfolds in nature, and each figure is associated with a specific type of vegetation. Nature does not ignore the scientists: branches and a bird disturb the women, and even the rays of light penetrating through the window cast shadows in the gallery, transforming the appearance of the work throughout the day. In ancient Greece, the word ”sphere“ referred to a ball, while also symbolizing an area in which a specific activity took place.

”Feminine time,“ a charged term in feminist discourse, relates to the general concept of ”time“ that serves to produce a social order, norms, identities, and civil and religious ceremonies. In contrast to ”male time,“ which is linear, historical, and rational, ”feminine time“ is perceived as cyclical, mythical, and relative. Critics of this theory argue that this gendered notion of time creates a dichotomy that perpetuates hierarchical relations based on power and inequality. The exhibition ”Sphere“ explores the concepts of cyclicality, myth, rationality, ritual, and historicity in an autonomous female sphere, as a process of cultural female activism.

Audible throughout the gallery space is a woman’s choir from the video work Chen, Samir a, Einav, Noam,

Alma . This time-specific work was created in response to the commandment of counting the Omer (Sefirat Haomer), which takes place in the 49 days between the two Jewish spring holidays, Passover and Pentecost. This work was created in response to the exclusion of women from the fulfillment of this commandment, while attending to the current phenomenon of excluding women’s singing from the Israeli cultural sphere. As is the case during the counting of the Omer, each of the women in this video work complete 49 circles, while counting from one to 49 in Hebrew, Arabic, Amharic, and English. The tune sung by the women is based on the ”music of the spheres“: in Ancient Greece, philosophers believed that the heavenly

SPHERE SHIRA FRIDMAN

49 48

אלמה, מאחורי הקלעיםAlma, 2018, behind the scenes

Meirav Heiman, and the curator Shira Friedman, for this exhibition of superb and challenging artworks.

Finally, I would like to invite the visiting public to reflect together on the vision, the changes that have taken place, the road unfolding before us, and the dreams and hopes directing us towards a future in which men and women will stand on equal ground.

51 50

The exhibition ”Sphere,“ curated by Shira Friedman, features a unique artwork created especially for Neve Schechter. This exhibition seeks to explore new aspects of our familiar culture, while inviting us to consider the fact that this culture, with its range of manifestations, is contaminated by both implicit and explicit mechanisms of female oppression.

These mechanisms are so deeply rooted in our culture, that it is difficult to notice and uproot them. One of the most important factors in overturning this trend has been the feminist revolution, which catalyzed a process of change and has led to significant improvements. Yet there is still a long way to go.

”Sphere“ raises questions concerning the place of women and rituals in the public sphere and the presence of women’s voices in the Jewish world, while focusing on the role of women in traditional Jewish life. The women who sing and count are challenging accepted constructions of masculinity and femininity, as well as their roles in the Jewish tradition and the relations between them.

In this exhibition, as in previous exhibitions, the Schechter Gallery strives to present intriguing and thought-provoking artworks, which present viewers with a subversive alternative and a profound statement about female time and its integration into general time.

I would like to thank the artists Ayelet Carmi and

FOREWORD YONIT KOLB–REZNITZKI >>>

,2018 נעם, חן, סמירה, עינב, אלמה, עבודת וידאו בארבעה ערוציםNoam , Chen , Samira , Einav , Alma,

2018, four-channel video

53 52አአአ واحد

55 54

57 56

>>>

240x245 ,2018, חיתוך טפט דרך יפו, Jaffa Road, 2018,

wallpaper cutout, 245x240

59 58

61

>>>

2018, שמן ועלי כסף, ספרות, מידות משתנותSpheres, 2018, oil and silver,

variable dimensions

63 62

64

meirav heiman & ayelet carmiמירב הימן ואילת כרמי

SPHERE ה ר פ <<< ס

1:31 דק' 2018, עבודת וידאו, פרט, Detail, 2018, video, 1:31 min